<h1>ראב"ן סימן ש"נ</h1>
<h2>דף סא.</h2>
וקמיע שעשאו רופא מומחה בין של כתב בין של עיקרן יוצאין בו בשבת, דתנן ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה הא מן המומחה שרי אע"פ שאין הקמיע מומחה וכל שכן אם הקמיע עצמו מומחה, ובין חולה שיש בו סכנה ובין חולה שאין בו סכנה, ולא שנכפה כבר אלא שלא יכפה עדיין וכ"ש אם כבר נכפה, וקושר ומתיר אפי' ברשות הרבים. והוא שמצופה עור הקמיע של כתב דאי איצטריך לנקביו לא בעי לסלוקינהו מיניה, אבל אי לאו מצופה עור קמיע של כתב אסור לצאת בו משום קדושה דאי צריך לנקביו צריך לסלקו ממנו ואתי לאתוי ד' אמות ברה"ר, וה"מ בדורות הראשונים שלא היה להם בתי כסאות בבתיהן אבל השתא אפי' אין מצופין עור נפקי. ויוצאין [ס"ו:] באבן תקומה ובמשקל אבן תקומה (דאינון) [דאיכוין] ותקל, ולא (שלא היפילה) [שהפילה] אלא שלא תפיל, ולא (שלא עיברה) [שעיברה] אלא שמא תתעבר ותפיל. מהכא נמי שמעינן דכל דבר שאדם יוצא בו בחול משום רפואה מותר לצאת בו בשבת. וגם מיהא דתנן [ס"ז.] יוצאה בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר מן הצלוב דכולהו לרפואה, שן של שועל לשינתא שן דשועל חי למאן דנאים יותר מדאי שן דמתה למאן דלא נאים, ומסמר לזירפא לנפיחה.
<h2>דף עג.</h2>
פר"ח הא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת מפרש בירושלמי כנגד מלאכה ומלאכות שכתוב בתורה והן ס"א, כשתוציא ג' מלאכתו שבויכלו השמים, וד' שכתב בהן ועשית ויעשה (ויעשה) [ותעשה], ולרגל המלאכה, וי"ג שכתב בהן כל מלאכת עבודה לא תעשו הרי כ"א נשארו מ', ובכלל הנשארים ששת ימים תאכל מצות עד לא תעשה מלאכה ולמה (זכה) [זה כי] בפירוש אמרו בתלמוד [א"י] שבא זה הכתוב להשלים ל"ט מלאכות שבתורה, ויש שמוציא מכלל המ' ויבא הביתה לעשות מלאכתו ויש שמוציא והמלאכה היתה דים ונשארו ל"ט. ועתה אפרשם ס"א מלאכות שכתב בתורה ג' דויכלו השמים, ולרגל המלאכה ד', ויבא הביתה לעשות מלאכתו ה', בהחדש הזה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם ו', ב' בעשרת דברות הראשונות, וב' בדברות האחרונות הרי י', באלה המשפטים במלאכת רעהו, בכי תשא ה', ובויקהל משה י"ח, ובאלה פקודי ד', הרי ל"ח, בצו את אהרן יעשה לכל מלאכה, בויהי ביום השמיני כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם, באשה כי תזריע (ב') [יעשה העור למלאכה], באחרי מות [ו]כל מלאכה לא תעשו הרי מ"ב, ובפרשת שור או כשב י"א הרי נ"ג, בפנחס ז' הרי ס', בראה אנכי לא תעשה מלאכה. הוצא מהן ג' דויכלו דלאו מלאכה היא כי בדיבור ובמאמר נעשו, ועשית כל מלאכתך ראשונות ואחרונות, וששת ימים יעשה מלאכה דכי תשא, ששת ימים תעשה מלאכה דויקהל [ודאמור] והם עשה ולא לאו, וי"ג כל מלאכת עבודה שנאמרו במועדות שאוכל נפש מותר בהן ובשבת אסור הרי כ"א נשארו מ', הוצא לעשות מלאכתו [פ' וישב] שהוא לעשות צרכיו ולא מלאכה ממש, הרי ל"ט נשארו כנגד מ' מלאכות חסר אחת.
<h2>דף צו:</h2>
מדכתיב מרבים העם להביא וכתב ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' [שמות ל"ה] ולא כתב אל יביאו עוד לתרומת הקודש, ש"מ דהוצאה שהיו מוציאין מבתיהן ומביאין למחנה לויה לגיזברין קרויה מלאכה, אלמא הוצאה והכנסה מלאכה היא.
